החלטה בתיק תא"ק 49432-04-13

בענין : מחיקת כותרת ולחילופין בקשת רשות להתגונן

1.         התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה חוזית לפיצוי 14 חודשי אי כושר בהתאם לפוליסות ביטוח ריסק  ואובדן כושר עבודה , בעקבות פגיעה שנגרה לו בתאונת עבודה מיום 23.10.11 , אשר הוכרה ככזו  ע"י המל"ל . התובע צירף לכתב התביעה את תנאי פוליסת הריסק , הצעת הפוליסה שעניינה  אובדן כושר עבודה , מסמכים רפואיים שאינם כוללים חוות דעת רפואית והחלטות של המל"ל.

במסגרת כתב התביעה ביקש התובע לצרף לסכום הפיצוי הנתבע בהתאם לפוליסה גם ריבית מיוחדת לפי ס' 28 א לחוק חוזה ביטוח .

2.         הנתבעת מבקשת למחוק את כותרת התביעה כשרכיב התביעה שעניינו ריבית מיוחדת. במענה לטענה זו, הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על רכיב תביעה זה כדי לאפשר בירור של התביעה בסדר דין מקוצר. ככלל ניתן לוותר על רכיב מרכיבי התביעה כדי לאפשר את המשך בירור התביעה בסדר דין מקוצר. יחד עם זאת, יש טעם לפגם בהגשת תביעה במסלול של סדר דין מקוצר כאשר ב"כ התובע יודע כי אחד מרכיבי התביעה אינו מתאים לבירור במסלול זה. לכן אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת.

3.         הנתבעת מבקשת ליתן לה רשות להתגונן בשל שתי טענות אשר ידונו להלן לפי סדרן.

4.         הטענה הראשונה הינה כי היה על התובע לצרף חוות דעת רפואית להוכחת עניין שברפואה. בשל טענה זו, ביקשה הנתבעת למחוק את התביעה על הסף ובקשתה נדחתה. לתמיכה בטענה זו מפנה ב"כ הנתבעת לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 682/82 בן אריה נ' סהר חברה לביטוח, פסק דין ל"ז(3) 589. בסעיף 8 של פסק הדין מסביר השופט בך כי תביעה לפיצוי בגין נכות מתאונה ואי כושר זמני הנתמכת בחוות דעת רפואיות אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר שכן עריכת החישוב מחייבת לקבל כנכונות את הערכות נותני חוות הדעת מטעם התובע , הן לגבי אחוזי הנכות והן לגבי תקופת אי הכושר. במענה לטענה זו, טוען התובע, כי הפוליסה אינה מחייבת צירוף של חוות דעת רפואית להוכחת אי כושר עבודה. עוד נטען כי די במסמכים שצורפו ובפרט בקביעות המל"ל בעניין אי הכושר כדי לבסס את התביעה. ב"כ הנתבעת לא מצא לנכון להשיב לאמור בתגובת התובע אשר הומצאה לו ביום 3/7/13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, אני מקבל את טענת הנתבעת. ב"כ התובע לא התייחס למעשה לאמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת בן אריה הנ"ל. למרות שהאמור בסעיף 8 של פסק הדין אינו חלק מהרציו של פסק הדין, ניתן לומר כי מדובר בפרשנות מוסמכת של בית המשפט העליון לפיה הדרישה להוכחת עניין שברפואה מתייחסת גם לתביעה לתשלום פיצוי בגין אי כושר ולא רק לתביעה לפיצוי בגין נכות. לכן אני קובע כי די בכך שמדובר בתביעה לפיצוי בגין תקופת אי כושר כדי לחייב בירור של המחלוקת בעניין זה בהליך משפטי מלא.

5.         הטענה השנייה של הנתבעת הינה כי התובע לא השיב תשובות מלאות וכנות לשאלות שהוצגו לו בהצהרות הבריאות בכל הנוגע למצבו הרפואי במועד עריכת הפוליסות. נטען כי אם התובע היה מוסר מידע מלא לגבי מצבו הרפואי, הנתבעת היתה מחריגה פגיעה בכתף ימין, כפי שנגרמה בתאונה נשוא התביעה, מהכיסוי על פי הפוליסה. במענה לטענה זו, טוען ב"כ התובע טענות עובדתיות לפיהן התובע השיב על כל השאלות שנשאל. נטען כי הפגיעות הקודמות בכתף ימין היו פגיעות זניחות שהתרחשו מס' שנים לפני מועד עריכת הפוליסה ולא הותירו נכות ולכן התובע לא זכר אותן ולא ציין אותן במסגרת הצהרות הבריאות. עוד נטען כי הנתבעת כחברת ביטוח יכולה היתה לעשות שימוש בכתב ויתור על סודיות כדי לברר את עברו הרפואי של התובע ואף להעמיד אותו לבדיקה על ידי רופא מטעמה. לאחר ששקלתי טענות הצדדים לעניין זה, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה די בקיומה של מחלוקת עובדתית בעניין זה כדי להצדיק קיומו של הליך משפטי מלא. לא ניתן לייחס כל משקל בשלב הזה לטענות העובדתיות של התובע, שכן די בקיומה של טענה עובדתית נוגדת אשר פורטה כנדרש כדי להצדיק קיומו של הליך משפטי מלא. במקרה שלפנינו, הדבר בולט במיוחד כאשר אין מחלוקת בדבר קיומן של בעיות רפואיות קודמות והמחלוקת היא בשאלה האם מדובר בבעיה רפואית הנכנסת בגדרי המונח עניין מהותי כהגדרתו בסעיף 6(א) לחוק חוזה ביטוח. כפי שעולה מהפסיקה אליה הפנה ב"כ התובע במסגרת התגובה, כדי לקבוע האם מדובר בעניין מהותי יש לבחון את נתוניו האישיים של כל מבוטח ואת רמת הידיעה שלו לגבי מצבו הרפואי הקודם. ברי כי לא ניתן למצות את הבירור בעניין זה על ידי חקירתה הנגדית של המצהירה מטעם הנתבעת.

6.         אשר על כן, אני נותן לנתבעת רשות להתגונן.

ניתנה היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים.